"והגדת...."

בערב שבת האחרון, בעת שהדלקתי נרות, הבטתי בתמונות הנפלאות התלויות מעל המזנון. מצד שמאל תלויה תמונת שמן גדולה וצבעונית ובה סב ונכד מוארים הקוראים ביחד בעניין רב בספר פתוח. הסבא רוכן כלפי הנכד, הידע העצום שרכש ניכר בעיניו הכמהות להעביר ידע זה לנכדו. מעל הנרות תלויה תמונה קטנה יותר של שני ילדים מהעיירה משוחחים זה עם זה, זה נשען על ידו קשוב לעצמו, וזה רוכן כלפיו כאילו בא להשיח לו דבר מה . ומצד ימין תמונת שמן של קבר רחל אמנו בימים עברו. הדלקתי הנרות, כיסיתי עיני והתפללתי, אך בנוסף לתפילות התנגנו להן בראשי צמד המילים; שמור וזכור... זכור ושמור.... המילים ליוו אותי לאורך כל השבת, ובצאתה התחוור לי מדוע;

בעיצומם של ימים סוערים בחדשות הנוגעות למלאכת הרכבת הממשלה, צמד מילים אחר, עם מנגינה שונה לחלוטין, "שוויון בנטל", הפך למקהלה לאומית מרובת עולבים ונעלבים, המספריים נשלפות והעם נחתך למגזרים, והעיקר נשכח בתוך כל הטפל. השמור וזכור נדחק הצידה, מתבייש בפינת בית המדרש הישן.

מי אנחנו? על איזה זכרון אנו נאבקים לשמור היום וכיצד? למה דווקא בארץ ישראל? מה תפקידנו בתוך שרשרת הדורות של העם היהודי?

כל כך הרבה שאלות שהחזירו אותי בחת למדרש החביב עלי; שאלו חכמים מהו הפסוק החשוב בתורה כולה. אמר אחד: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י'ט י'ח). לדעתו, מטרת התורה כולה הינה לשפר מערכות יחסים בין אישיות בעוד האדם לומד כיצד לאהוב את עצמו. רב אחר הציע את "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו' ה'). מבחינתו, הדגש נח על הקשר בין האדם לאלוקיו. הרב האחרון המצוטט התייחס לקורבן התמיד: "את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים". רב זה כיבד את חשיבות אהבת הבריות ואהבת השם, אך הוסיף לה את הפרקטיקה המתבקשת של הצורך להקריב למען אידיאלים אלו על בסיס יומיומי. מעשינו היומיים, לדבריו, מעידים הרבה יותר על אהבת האלוקים ואהבת האדם שלנו, מאשר על מחוות נדירות יותר, בדיוק כפי שמסירותנו להורים מתבטאת בהתנהגות הקבועה שלנו ולא כזר פרחים חד פעמי הנשלח אליהם ליום הולדת או חג.

אך אולי "והגדת" של פסח כולל את כולם. חילוני ודתי, כיפת קטיפה שחורה, כפה סרוגה וכיפה לבנה, כולנו יהודים בני יהודים, ונכון להיום גם ישראלים. ועל כתפי כולנו מונחת הזכות והחובה להמשיך את שרשרת הדורות, ולא לנתקה. מהי ההגדה שלנו כיום? מה אנו מגידים לעצמנו, ומה נגיד לדורות הבאים?

בכל אחד מאיתנו ניצוץ אלוקי של נשמה גדולה, נשמת העם היהודי, שליבה, לב התורה הקדושה, פועם בתוכה מזה 4000 שנה, ולנו הכבוד והיכולת להמשיך ללמוד וללמד, להגיד אותה, לנו ולדורות הבאים. יש לנו את הזכות לחיות במדינה משלנו, אותה בנו הורינו וסבינו, אך כל הדבש והחלב הזה שעל לשוננו לא יכול להשכיח מליבנו כי אנו כאן, בארץ ישראל, מסיבה אחת בלבד; אנו יהודים. וכשאנו שוכחים זאת, באים הגויים ומזכירים לנו זאת יומם וליל. ויש לנו עוד זכות אחת גדולה: קיבלנו לידינו תורת חיים, תורה יפה, מלאת חוכמה ומורת דרך לחיי משפחה, להורות, לזוגיות, לאיזון גוף-נפש, לאיזון בין הפרט לקהילה, לאיזון בין הענווה לידענות. תורה המעניקה לנו ערכים ועמדות שלא נס ליחן גם אלפי שנים מאז ניתנו לנו על הר סיני, שגם היום ניתן לחנך ילדים ונוער לאורן מבלי להמציא את הגלגל כל יום מחדש. לא הסמארטפון ולא המחשב ולא כל כלי טכנולוגי כזה או אחר, יכולים להחליף את מה שיש לנו להגיד לבנינו מתוקף התורה הקדושה. הם רק יכולים לייעל את דרך העברתה או לשמש כמאגר מידע בלתי נדלה למי שרוצה ללמוד עוד ועוד יהדות מאין ספור מאגרים ופורטלים הקמים מדי יום על מנת להוות את בית המדרש הוירטואלי הגדול בעולם ולפתוח עולם קסום זה לאנשים שטרם מצאו את דלתות בית המדרש הקרוב.

אשריהם של בני התורה שזוכים לשבת בבית המדרש בכדי ללמוד ולקיים את אוצר החיים היהודי, אך אוצר זה בפועל נתון לפתחו של כל מי שחפץ בו. צריך רק לפתוח את הלב ולהזמין אותו פנימה וממנו לשאוב את כל אותן פניני חוכמה שכה חסרים בעולם החומרי שמסביבנו. ה"שמור וזכור" שמור לכל אחד מאיתנו ללמוד ולקיים בכל רגע נתון..

ומה נגיד לילדינו בפסח הקרוב? מה נגיד בשולחן השבת, הן בקיבוץ, הן במושב, הן בעיר או בעיירה לבני ביתנו? מהו השמור וזכור שלנו? נגיד את יציאת מצרים המיתולוגית, שלאחריה התקדש העם היהודי וקיבל תורה ומצוות ואת יציאת מצרים של כל הדורות מאז ועד היום. נגיד את הסיפור המופלא של העם היהודי שאינו חדל "מהלגיד" את סיפורו ודרכו, ערכיו ומצוותיו מדור לדור, ומשתדל לקיימן גם בתנאים הקשים ביותר. עם שחרט על דגלו את דגל החינוך, ולא בכדי, כי רק באמצעות "המגיד" לבנו הצלחנו לשרוד את כל התלאות והמשברים, את הפרעה וההמן ונבוכדנאצר והיטלר וכל שאר הפורעים שגזרו את עמנו לגזרים, והנה אנו עדיין כאן, שהחיינו וקיימנו, בזכות תורתו הקדושה הביאנו עד הלום, ה' צבאות שומר עלינו ואנחנו זוכרים ושומרים את מצוותיו ומגידים אותן מדור לדור.

ומי אנו היום, רגע קטן לפני חג הפסח, שניתן לכל מיני מחלוקות זוטרות לקרוע עצמנו מבפנים לחלקים ומחלוקות, רגע לפני שמגיע ה"והגדת" החגיגי מכולם במשך השנה היהודית כולה. זכור את ההיסטוריה, ושמור את המצוות. אנו חולייה קטנה בשרשרת הדורות, ודווקא עלינו, שזכינו לחיות במדינה יהודית, להמשיך ולקיים את אורח החיים היהודי ולא להתבייש בו, לקיימו ולהעבירו לדורות הבאים.

אחי ורעי – חג שמח!!

#יהדות #תורה #ידע #תורתחיים #מחלוקות #היסטוריה #מצוות