חשיבה נוקשה? אווצ'! כמה זה מזיק וכואב
ככל שאני עובדת יותר עם אנשים חרדתיים, אני שמה לב יותר ויותר כי מה שמאפיין אותם זו חשיבה נוקשה, מתכנסת ולרוב חד מימדית (Convergent thinking). חשיבה כזו מתאפיינת בכך שאנשים אלו לרוב רואים רק פתרון אחד לבעייה (או לא רואים כל פתרון), ולרוב פתרון זה יהיה צבוע בצבעים של שחור או לבן: כן אבוא או לא אבוא, או שנפגש כולנו יחד או לא נפגש כלל, אצא לדייט רק אם זו המלצה של חברים או לא אצא אחרת לשום דייט ועוד ועוד.
תאמינו לי, החיים של אנשים אלו לא קלים כלל. אלו אנשים שלרוב חיים במתח רב, דרוכים, חווים את החיים שלהם כקשים, שיפוטיים וביקורתים מאד כלפי עצמם וכלפי אחרים, נקלעים בלי הרף לקונפליקטים עם הסביבה ומכאן כאשר דברים לא מתנהלים בדיוק לפי רצונם או הבנתם וכך הם גם מפתחים, לעיתים מבלי להבין מדוע, רגשות קשים של כעס, זעם, תסכול, חוסר אונים, פסימיות, יאוש ועוד. אני מוצאת לרוב כי אנשים אלו מתוחים מאד, והתגובה ההתנהגותית לא מאחרת לבוא; או שילכו לקיצוניות של התפרצויות והתקפי זעם או שיפתחו חרדות, ימנעו מאירועים, יתכנסו ויסתגרו בתוך עולמם או ביתם, יהיו פסיביים ביחס לחייהם, ירגישו נחותים לעומת אנשים אחרים המצליחים יותר מהם ויכנסו ל"מעגל הרשע" (Vicious Circle) האין סופי: חשיבה נוקשה --> מציאת פתרון אחד בלבד לבעייה --> כשלון --> תסכול וחרדה --> יאוש ופסימיות --> חשיבה נגטיבית על עצמם או על העולם --> וחוזר חלילה לחשיבה נוקשה שאין ממנה מוצא.
השליליות הרבה שמאפיינת את החשיבה הנוקשה גורמת לאנשים אלו לחוש תקיעות רבה במישורים רבים בחייהם כגון זוגיות, עבודה, חברים, משפחה ועוד. לרוב הם לא יצאו מאזור הנוחות שלהם ויתכן ואף לא יממשו את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם. הם ימשיכו עוד שעות או ימים רבים לחשוב באופן אובססיבי על הקושי שלא נפתר תוך הטחת האשמות בעצמם או בסובביהם ויתייקו כשלון זה בקלסר הכשלונות העבה שכבר נאסף לאורך חייהם כהוכחה לכך שאין להם פתרון ומוצא ולאט לאט אך בטוח ימצאו עצמם מתקדמים לקראת דכדוך מרירות וייאוש בחייהם. לעיתים מאפיינים אלו יבואו לידי ביטוי בכל מישורי החיים, ולעיתים הדריכות, המתח והחרדה יתפרצו ויבואו לידי ביטוי רק במקום המוגן שלהם, הלא הוא הבית והמשפחה.
במובנים מסויימים סגנון חשיבה נוקשה זה ("It's my way or the highway") מאפיין גם את גיל ההתבגרות הסוער, ולכן גם רבים כל כך הקונפליקטים בהם מעורבים המתבגרים עם חבריהם ומשפחתם הגורמים להם לסגנון התנהלות של התקרבות והתרחקות, או יחסי אהבה-שנאה, כמו ברכבת הרים בלונה פארק העולה ויורדת, מבלי שפתרו לעומק את הקושי או הבעייה המטרידה אותם.
לעומתם, יש אנשים אשר סיגלו לעצמם חשיבה מסתעפת (Divergent Thinking) המתאפיינת בפתיחות אישיותית ובגמישות מחשבתית המאפשרת להם לראות באופן יצירתי מספר פתרונות לכל מצב, ממש כמו שעובד ה- Waze: הם מתבוננים על המפה כולה, וחושבים על כל הדרכים האפשריות כיצד להגיע ליעד, או לפתור בעיה כלשהי שעלתה, גם אם נדמה במבט ראשון כי הם הגיעו לכביש ללא מוצא. הם יודעים בודאות כי לכל בעיה יש מספר פתרונות, ולכן הם יהיו אופטימיים יותר, בטוחים יותר בעצמם, ישתפו עוד אנשים בנסיון לקבל עצות שלא חשבו עליהם קודם, הם יחוו יותר הצלחות מכשלונות – דבר אשר באופן טבעי יגביר את הדימוי והבטחון העצמי שלהם ובמימד ההתנהגות הם יתנהלו באופן זורם יותר וחופשי בחייהם. כיוון שהבעיות והאתגרים בחייהם נפתרים בקלות רבה יותר, הם יכולים לנוע הלאה בקלילות ולהמשיך את חייהם מבלי להעסיק את מוחם באותו מחסום שכבר נמצא לו פתרון, חלף, עבר ונגמר, וכך גם מערכות היחסים שלהם יתאפיינו לרוב ביתר יציבות וזרימה. "חשיבה מחוץ לקופסא" היא אחת מהיכולות המוחיות החשובות ביותר לפתרון מגון בעיות, דילמות וקונפליקטים בחיים, אשר לצערי ברוב מערכות החינוך לא מקדישים לה תשומת לב מספקת.
הפסיכולוג האמריקאי Joy Paul Guilford חקר רבות את ההבדלים בין חשיבה מתכנסת לבין חשיבה מסתעפת, ולמרות האמור לעיל הוא מצא כי חשיבה מתכנסת יכולה להיות יעילה במקרים בהם נדרשת היכולת לתת את התשובה "הנכונה" לשאלות סטנדרטיות שאינן מצריכות יצירתיות יוצאת דופן, לדוגמא, מרבית המטלות הניתנות בבית ספר או מבחנים "אמריקאים" בהם התלמיד נדרש לסמן את התשובה "הנכונה".
כמובן שבציר הזה שבין חשיבה נוקשה מאד לבין חשיבה מסועפת וגמישה יש עוד חמישים גוונים (לפחות...) של אפור, וכל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו על הציר הזה; האם אתם יותר קרובים במאפייני החשיבה שלכם לצד הנוקשה או לצד הגמיש?
ברור לי שלאחר קריאת דברים אלו, כל אחד מאיתנו יחלום להיות בצד של אלו שסיגלו לעצמם חשיבה גמישה, לאור יתרונותיה והשלכותיה החיוביות על חיינו. האם שינוי כזה אפשרי? האם אדם יכול לשנות דפוסי חשיבה שנטבעו בו במשך שנים? התשובה היא חד משמעית: בודאי שכן!. צריך לרצות, וצריך להיות מחוייב לתהליך עבודת השינוי, אך כל אדם מסוגל לעשות שינוי בחייו עד סוף ימיו. יש אנשים שעושים זאת לבד, כן כן, לבד, פשוט כי הם החליטו שהם לא מסוגלים יותר לחיות עם הדפוסים הקיימים, ויש כאלו שנעזרים ביועץ, מאמן או מטפל על מנת לעשות תהליך שינוי משמעותי זה.
אז מה עושים בינתיים? הנה כמה טיפים קטנים להתחלת תהליך השינוי:
כשאתם נתקלים בקושי, "כביש ללא מוצא", או מישהו שאינו מסכים איתכם, עצרו את הטייס האוטומטי שלכם שלוקח אתכם הישר לזרועות הכעס, השיפוטיות והביקורתיות שמתעוררים בכם ושימו אותם בצד. אל תתמודדו עם הבעיה עד שאתם מזהים שהמתח והלחץ ירדו ואתם מסוגלים לחשוב באופן פתוח וגמיש יותר.
מרגישים רגועים יותר ובטוחים? מצויין! כעת זה הזמן להתחיל לחשוב כמו Waze: פרשו את מפת הדרכים, וזכרו, בדיוק כמו הוויז, שיש הרבה יותר מדרך אחת להגיע למחוז חפצכם. אם הוויז נתקל בקושי בדרך, הוא "מחשב מסלול מחדש", כיוון שכל המפה פרושה לפניו, וברור לו שיש דרך חלופית, או אפילו מספר דרכים חלופיות, להגיע ליעד.
תתחילו לחשוב באופן פתוח וגמיש, יצירתי ומקורי, ובעזרת הרבה סקרנות ודמיון זרקו את כל הרעיונות שעולים לכם בראש כיצד לפתור את הבעיה, גם אם אלו נראים במבט ראשון הזויים או "משוגעים", לא ראליים או לא אפשריים או ראויים. עדיף להשתמש בכתיבת אותם רעיונות, על מנת שנוכל לראות אותם מול העיניים ולא נשכח את מה שעלה במוחנו.
רצוי ומומלץ בתחילת דרככם, לחשוב על פתרון הבעיה בשלבים. הרי ברור שהמחשבות הראשונות שיקפצו לראשכם הן: "אני לא מסוגל", "זה בלתי אפשרי" וכיו"ב, ולכן חשוב הבירור הראשוני לאיזה צעד ראשון אתם כן מסוגלים. ואחריו השני, השלישי והלאה...
אם יש לכם עם מי להתייעץ – מה טוב. סיעור מוחות בשניים או בשלושה לרוב עדיף על בירור עצמי. בשלב זה אל תפסלו אוטומטית שום רעיון. פשוט הסכימו לעצמכם להיות בהקשבה. הקשבה אינה הסכמה, ורובנו מתבלבלים בכך ומיד מתפרצים לדברי האחר וחוסמים את דבריו. "הוא לא מבין", "הוא מדבר שטויות", "אני לא כזה", "זה לא ילך" ועוד. אם אנו מסכימים להקשיב, לא לקבל, אלא רק להקשיב, תמיד נוכל ללמוד דברים חדשים שלא חשבנו עליהם קודם. אולי הם לא יהיו ישימים לבעיה הנוכחית, אך יתכן וישמשו אותנו בעתיד, ובוודאי יעזרו לנו להפנים כי לאנשים יש דרכים שונות ומגוונות לפתור בעיות, ומכל אחד יש לנו מה ללמוד: על זה אמר ר' חנינא: "הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן". תוכלו לחשוב על עצמכם כעל ארגון שנקלע לבעייה שלכאורה נראית חסרת פתרון, אך ארגון יעיל וחכם לעולם לא ירשה לעצמו לא למצוא פתרונות, להשאר עם עוגמת נפש או כעס, אלא יכנס צוות מובחר לסיעור מוחות, ואולי יעזר גם ביועצים, עד שיתגלה הפתרון הטוב ביותר לקושי שנוצר.
כעת מגיע השלב המעניין והפורה של בירור הפתרונות שהוצעו. נתחיל לבדוק כל רעיון לגופו, שוב, ללא שיפוטיות וללא ביקורתיות מופרזת, אלא באופן ריאלי ופתוח: האם הוא מתאים לפתרון הבעייה הקונקרטית? האם זה יביא אותי למחוז חפצי? מה היתרונות והחסרונות של כל רעיון?
חשוב חשוב חשוב! כשאתם פוסלים רעיון, עשו זאת דרך האונה הקדמית, הרציונלית והלוגית, ולא דרך המערכת הלימבית שמפעילה את כל מערכת החרדה וחוסר הבטחון הטמון בכם. לרוב חשיבה נוקשה "יושבת" על הצורך בהגנה ובטחון פנימי שחסרים לנו, אלא שבמקום להביא אותנו לאותו יעד של בטחון, רוגע, שלווה והגנה שאנו מחפשים, היא מובילה אותנו בדיוק למקום ההפוך!.
חפשו שילובים בין רעיונות! זה נהדר ונפלא. לדוגמא: כן אגיע לאירוע, אך לזמן מוגבל, אלא אם ארגיש טוב ונוח. או אגיע לאירוע אך עם חבר/ה טוב שאיתו תמיד ארגיש בנוח. או דוגמא נוספת מעולמם של הפנויים פנויות: כן אצא לדייט, אך אקבע מראש את משך הזמן שאשב בבית הקפה עם בן/בת הזוג. זה מרגיע ומשרה שלווה ובטחון לדעת שאני מוכן לצאת לדרך, באופן יצירתי וגמיש, ולפי יכולותי. ועוד דוגמא מעולמם של הזוגות: אוודא מראש עם בן/בת הזוג שלי מתי הזמן והמקום המתאים לדבר איתו/ה על הנושא שמטריד אותי, ואעלה את הנושא באופן נעים ורגוע, ואפילו אתחיל את השיחה במחמאה או דבר טוב ולא בטון תוקפני, זועף ומאשים.
טיפ אחרון: אל תחכו לקונפליקט הבא. רשמו מדי ערב את אותם מקרים בהם הצלחתם היום לייצר שינוי בתגובותיכם האוטומטיות, או להפך, היכן לא הצלחתם, וכעת כשאתם רגועים, כיצד תוכלו מחר בבוקר להגיב לאותה סיטואציה אחרת, באופן גמיש ופתוח. מחקרים מראים כי כתיבה עוזרת למוח שלנו ללמוד וליצור חיבורים עצביים חדשים המאפשרים לנו את השינוי המיוחל. בדיוק כמו בלימוד שפה חדשה: רק לשמוע את המורה, מבלי לתרגל ולכתוב ולעשות שיעורי בית, לעולם נשאר עם אותה שפה אחת ראשונית ויחידה הקיימת במוחנו.
הפלא ופלא, אך פעם שהתרגלנו לחשוב באופן יצירתי וגמיש על בעיות או קונפליקטים בחיינו, התקיעויות נעלמות, הבעיות נפתרות, והמתח, הלחץ והחרדה שליוו את חיינו עד כה מתחילים לרדת אט אט ולעיתים אף נעלמים לחלוטין. טיפ קטן וחשוב: אל תחשבו במושגים של "השגת האושר", כפי שהמאה העשרים הרגילה אותנו לחשוב, אלא התמקדו אך ורק בשינוי אופן החשיבה הנוקשה והמתוח אליו התרגלתם עד כה.
פעמים רבות סגנון חשיבה זה מתחיל מהבית בו גדלנו ואמירות אותן שמענו מהורינו וסביבתנו לאורך שנים רבות, והן חילחלו לתוך אישיותנו. פעמים רבות אותו בית גידול פגע בבטחון שלנו, באמון שלנו בעצמנו ובעולם, הפך אותנו לפסימים ופסיבים, הרגיל אותנו לפרשנויות אוטומטיות שליליות ("לא אוהבים אותי", "לא מבינים אותי", "אנשים תמיד מחפשים איך להקטין ולפגוע בי" ועוד), אך ברוב המקרים אלו רק פרשנויות סובייקטיביות של האירועים המביאים אתכם לאותו הלך רוח מתוח, עגמומי ונוקשה. אין לנו שום דרך לחזור לעבר וליצור לעצמנו ילדות חדשה, אך זכרו: כל רגע הוא הרגע המתאים לשינוי. אל תחכו למחר, עכשיו הוא הרגע המתאים ביותר להתחיל לחשוב באופן מסתעף, פתוח וגמיש ולאפשר לעצמכם הזדמנויות חדשות, קשרים רגועים יותר ויציבים והרבה פחות מצבי רוח ורגשות שלילים. שווה את המאמץ? בודאי. מנסיון עם מטופלי אגיד לכם שכדאי גם כדאי מכל סיבה אפשרית.
בהצלחה!
