נמאס לך להיות הקורבן של חייך?

מוצאי שבת של פרשת "אמור" והמילה "קורבן", איך לא, לא מפסיקה לרדוף אותי. הקרבת הקורבנות על כל פרטיה ודקדוקיה, מה היא אמורה ללמד אותנו לחיים? מדוע היא כה חשובה בעבודת הכהנים עד כדי כך שהיא מבדילה אותם ומרימה אותם משאר העם? ולא סתם, אלא שהקורבן והמקריב יהיו שלמים ומלאים, ללא מומים ופגמים, ואיזה שיעור מאלף, כי יש לנו גם צ'אנס נוסף, היום, פסח שני, חג ההזדמנויות החוזרות, חג התיקון, חג של מועדי ב', כי כך השם רצה, שלכל אחד מאיתנו תהיה האפשרות להתקרב אליו גם אם במועד א' לא היה מוכן לכך מכל סיבה שהיא.

נסיונות תרגום התנ"ך לשפות זרות נתקלו בקשיים רבים, למשל בעניין זה תרגום המילה קורבן, המשמעות המילולית היא sacrifice, אולם ברור לנו שמעבר למהלך הגשמי יש כאן משמעות נרחבת הרבה יותר .המילה קורבן קרובה ומחוברת בשורשה למילה "קירבה", ולתרגם את המשמעויות הרבות הכרוכות במושג "קורבן" כבר נדרש ספר נוסף שלם...

אבל אני רוצה להתמקד במושג קורבן ובצורך שלנו בקירבה. אשה זקוקה לקירבה, היא צריכה את אמא שלה, את אחיותיה, את קרבת בעלה, את המגע הפיזי החם המלטף ואת הידיעה שהיא אהובה ורצויה ונחשקת ועטופה, ואינה שקופה, כן היא אינה שקופה! רואים אותה, רואים את צרכיה, רגשותיה, מאוויה, בלי שהיא תצטרך לתרגם אותם כל הזמן למילים ומעשים. היא זקוקה לקירבה האינטימית הזו מסביבתה, לדעת שהיא נשמעת גם בלחש הלחשים של אבני המזבח, מביאה משהו מעצמה, מתוכה, מנשמתה, מוותרת על משהו שחשוב לה מאד, על מנת לזכות בקרבה הזו להשם, לאבא, ולשלוחיו על פני האדמה.

אשה יודעת לוותר. היא יודעת כמה פשוט לה לוותר על דברים שחשובים לה ביותר, על מנת לזכות בקרבה .היא תוותר על שעות שינה, היא תוותר על אוכל, על הגזרה שלה, על מפגשים עם חברות כמו שהיו לה בנעוריה, על מנת לזכות בגידול ילדים, בגידול משפחה, להיות מוקפת בהם, קרובה אליהם, וברור לה שהקרבה הזו נוכחת ומושתתת על נתינה של משהו מאד חשוב ממנה.

אך לעיתים, המענה לא מגיע. את נותנת ונותנת, ואין קול ואין עונה. שקט גמור מהצד השני. הילדים מרגישים שהכל מובן מאליו, הבעל לא מבין את לחישותיך וחושב שאולי את כ-חנה, שעלי פירש את מלמוליה כשיכורה, ולא כ"כשרה", כל כך כשרה ומהודרת; היטהרת, התקדשת, הקרבת, ולא, את מרגישה שאף אחד לא מבין. ומה בסך הכל רצית? קירבה. לדעת שהשם שומע אותך ומבין ונענה, והבעל שלך שומע ומבין ואמך יודעת שאת כל כך משתדלת, וגם ילדיך, לא מתייחסים אליך כמובן מאליו.

ואז קורה הנורא מכל – מרוב רצון לקירבה – את הופכת לקורבן. מרוב מוכנות להעניק ולתת ולוותר על דברים משמעותיים בחייך למען האחר – את קורסת פנימה אל הבור בתוכך שהתרוקן מתוך נתינה, ומרגישה עמוק בתוכך כשלון, משהו לא עבד כראוי, הבטחה שלא מומשה, אבני המזבח שהתמלאו בנתינה שלה אולם לא עוכלו, ניחוחם לא עלה ולא פתח שערי שמיים עבורך, והפכת לקורבן בעצמך, קורבן החיים, קורבן הנישואין, קורבן של חיים ללא שמחה וללא הגשמה. ומכאן קצרה, אוי כמה קצרה, הדרך לדכאון.

אז מה לא עבד כאן נכון בתוך הכללים הברורים של ספר ויקרא?

1. האם את יודעת לקרוא נכון את רצונותיך? האם את ברורה לעצמך, מה את רוצה, מה את צריכה?

2. האם וידאת שגם אנשים סביבך מכירים את חוקי המשחק של ויתור על משהו חשוב ונתינה למען התקרבות? האם הם שותפים עמך לאותם חוקי חיים שמכירים בהדדיות שבין הנותן למקבל?

3. הקורבנות שאנו מביאים "למזבח" של בית המקדש הפרטי שלנו, במשפחה הקרובה והרחוקה, אינם קורבנות אשם וחטאת, אלא הם קורבנות רצון ונדבה. האם את מרגישה אשם כשאת נותנת ומוותרת על משהו מעצמך או עושה זאת ברצון ובשמחה? האם את עטופה באור של נתינה ואהבה כשאת באה להקריב את קורבנך, ביודעך שכך השם ברא אותך, וכך הוא רוצה אותך, מוארת, רוחנית, שמחה במה שיש לך, מבקשת את קרבתו מתוך אמונה שלמה ומשאירה את ערוצי התקשורת פתוחים ביניכם, לראות גם את המתנות הקטנות, רגעים קטנים של חסד בהן מוארת דרכך?

4. יש לכולנו הזדמנות שנייה. התורה הקדושה שלנו בנויה על דפוסים של הכרה בחטא, הודאה בו וקבלה לעתיד של דרך חדשה. אם משהו לא הלך נכון, יש לך תמיד מועד ב. ולמועד הזה התכונני אחרת. מצאי דרכים חלופיות. בחרי מתנות אחרות, בקשי מהשם שיתן לך "פסח שני" לעשות את הדברים ממקום שלם, מואר, נקי, בריא, ולהשאיר כל הזמן את האור דולק לראות שהדברים הפעם עובדים אחרת. אין מצב שאת הולכת שוב לוותר על משהו כה חשוב מעצמך על מנת לקבל קירבה והבנה, התחשבות והכרה בך, כשאת לא מרגישה שלמה עם מה שאת עושה, שאת לא מרגישה טהורה ונקייה בתוכך, כשאת מאשימה או מרגישה אשמה, שאת יודעת שזאת לא הדרך הנכונה. אין פסח שלישי, חשבי ובדקי מה לא עובד, ועשי הכל על מנת שבמועד ב תצליחי ובגדול להגיע לאותו קשר שנפשך כה נכספת אליו, קשר של קירבה ואהבה ונתינה הדדית.

5. בשום מצב ודרך אין מצב שתהפכי לקורבן בעצמך. אם ניסית את כל הדרכים ושום דבר לא עבד, נשארת בבדידותך מעולפת מהדרך האין סופית למזבח הקורבנות וחזרה, עשי הכל לצאת מבורות השאול שמחכים לך בדרך כשאת עייפה ונואשת. שם, בחשיכה, האמונה אינה אמונה, התפילה אינה תפילה, והמרחק בינך לבין החיים גדל והולך. קחי ספר תהילים, זה הקרוב לך ביותר, גם המרופט והמשומש ביותר, וקראי את הפרקים הנפלאים והנהדרים ביותר שדוד המלך הכין לך. כמו בפרק קכא " יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" או בפרק נא האהוב עלי "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. יג אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. יד הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי" עשי הכל רק לא להסכים לעולם להיות קורבן של איש או מצב.

נפש עדינה ויפה שכמותך, כן, דעי שמגיע לך להראות ולהשמע ולהיות מוערכת ונאהבת, במיוחד לאחר כל ויתוריך ומתנותיך וקורבנותיך. ישנה דרך אחרת, שאולי עוד לא הגעת אליה, עוד לא גילית, גישה אחרת, מילים אחרות, נימה אחרת, שישנו את הגישה של הצד השני. לכי תתייעצי, בדקי, שמעי, חשבי עם אחרות איך עושים זאת אחרת. אל תקברי את הרצון לקרבה, אך גם אל תהפכי לקורבן שלה. זכרי לשמור את שבילי הנשמה שלך פתוחים אל האור; כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים (תהילים נ"ו) בקשי לדעת, לייחל ולהתפלל בדרך בה הקרבה שלך תגיע ותשמע, תראה ותתקבל על ידי השם, על ידי אמא ואבא, בעלך, ילדיך... לעולם לא תהיי יותר לבד!!

#קורבן #קירבה #וויתור #בעל #זוגיות #משפחה #נפש #בדידות