הכנת ילדים לקראת גירושין
מתי מבשרים לילדים: גם אם הילדים כבר חשים ש"משהו" קורה בין הוריהם, או אפילו כבר שאלו אתכם שאלות לגבי אפשרות של פרידה ביניכם, חשוב שתעבירו להם את החלטתכם רק לאחר שהגעתם להסכמות ולאחר שסיימתם לערוך את ההסכם ביניכם, ואתם יודעים בעצמכם היכן תגורו ומה יהיו הסדרי הראייה ביניכם. כדאי שפרק הזמן בין הבשורה לבין היציאה מהבית של אחד מכם יהיה סביר (בין שבוע לשבועיים) על מנת לאפשר לילדים מחד להתכונן לשינוי שיחול בחייהם ומאידך לא לעשות זאת זמן רב מדי לפני שאתם מוכנים לצאת לדרך, על מנת לא לגרום מתח מיותר לילד בציפייה לקראת השינוי ואי הודאות הכרוכה בכך מבחינתו.
כולנו ביחד או כל אחד לחוד: תלוי מאד בגילאי הילדים, אך בעיקרון עדיף שהמפגש יעשה עם כל הילדים ביחד, בזמן רגוע ותוך ישיבה קרובה זה לזה עד כדי מרחק נגיעה, כך שאם תחושו שיש אפילו צורך לשים יד או לחבק את הילד הוא יהיה מספיק סמוך לכם. המסר הלא מילולי שעובר כאן חשוב לא פחות מהמילים: כולנו ביחד כמשפחה בתהליך הזה. אתם לא לבד!.
כניסה לתהליך; זכרו שאתם עברתם, כל אחד בנפרד או שניכם ביחד, תהליך ארוך וממושך של התחבטות ואולי אפילו טיפול אישי או זוגי לפני ההחלטה על הפרידה, אך עבור הילדים שלכם התהליך רק מתחיל. פגישה זו אינה חייבת להיות ארוכה וחשוב לשים לב ליכולת של הילדים להכיל את המסר ולתגובותיהם, על מנת לדעת מתי הזמן הנכון לסיימה. הדברים שיאמרו במפגש זה הינם רק מבוא לתהליך שימשך לאורך תקופה, בה הילדים ישאלו שאלות (לא תמיד בזמן שתהיו מוכנים לכך), לעתים גם יביעו רגשות שונים או מחשבות, טענות, כעסים, ולעתים אפילו ניסיונות לשכנע אתכם לחזור בכם מהחלטתכם, ואתם תהיו שם בשבילם ללוותם ולהעניק להם את התמיכה הרגשית הנדרשת.
מה אומרים: נסחו לעצמכם ביחד לפני השיחה את המסרים העיקריים והחשובים ביותר שהייתם רוצים להעביר לכל הילדים בזמן זה, בידיעה ברורה שעם כל ילד יתקיימו עוד שיחות פרטניות בהמשך, בהתאם לצרכים שיעלו. דוגמא למסרים: - אחרי תהליך ארוך של חשיבה והתלבטות (מילים אלו חשובות!! חשוב שהילדים ידעו ששקלתם היטב את מעשיכם ולא פעלתם בפזיזות) החלטנו שאנו רוצים להפרד ולהמשיך את חיינו בבתים נפרדים. המלצה חמה: הילדים לא צריכים לדעת לפרטי פרטים את סיבות הפרידה. חשבו על מסר קצר ופשוט שתוכלו לענות לשאלה "למה אתם נפרדים" אם שאלה זו תעלה. - למרות שנגור בבתים נפרדים נמשיך להיות עבורכם הורים טובים, מסורים ואוהבים. - ספרו לילדים היכן תגורו, ומתי יראו כל אחד מכם (הסדרי ראייה) - להחלטה שלנו להפרד אין שום קשר אליכם (קורה לא מעט שילדים, ובפרט הצעירים שביניהם, נוטים לחשוב שהוריהם נפרדו בגלל שהם התנהגו לא יפה ובכך גרמו להוריהם לריב ונוטים להאשים עצמם על כך.) ודאו שהילדים מקבלים מכם את המסר שהם היו אהובים, נשארים אהובים, ויהיו אהובים ויקרים לכל אחד מכם ללא תנאי וללא קשר להחלטה הזוגית שקיבלתם ביניכם. -נרצה שתרגישו בנוח לשתף אותנו בהמשך בכל שאלה או מחשבה שמטרידה אתכם בנוגע לפרידה ולא תשמרו דברים "בבטן". עודדו אותם גם לחלוק זה עם זה כאחים את תחושותיהם ולהדק את הקשר ביניהם במסע זה. - שיתוף במעבר לקראת הבית החדש: ספרו לילדים מתי יוכלו לראות את הבית החדש וכן שתפו אותם בהמשך בקניות שונות לבית. למרבה האירוניה, ובעיקר אצל ילדים קטנים, הם יכולים לראות בחוויית הקניות לקראת המעבר ובעובדה שיהיו להם כעת שני בתים, שתי מיטות, שתי טלוויזיות, שני מחשבים ועוד- עובדה משמחת...
מה לא אומרים/עושים: על מנת שהילדים ימשיכו להרגיש בטוחים ומוגנים למרות השינוי שעומד להתחולל בחייהם, השאירו את כל המחלוקות ביניכם והרגשות הקשים מחוץ לשיחה זו. אל תעבירו ביקורת או האשמה זה על זה ובטח אל תשתמשו בהם על מנת להפעיל לחץ פסיכולוגי הסתכלו על השיחה דרך עיני הילדים; זהו מעמד לא קל להם שבו הם צריכים בבת אחת לעכל שחייהם עומדים לעבור שינוי. אוירה נינוחה במקום מתח ולחץ יאפשרו להם לחוש ששינוי זה אינו בהכרח דרמה או טראומה אלא משהו שבכוחה של משפחה לעבור ביחד. כמו כן, אל תגידו דברים שאינכם יכולים לעמוד מאחוריהם; לדוגמא, אם אתם במצב בו הקשר ביניכם טוב ואתם מתכננים לערוך סעודות שבת משותפות או פעילויות משפחתיות ביחד, תוכלו להגיד לילדים שלמרות הפרידה תרצו להמשיך במנהגים משפחתיים אלו במשותף, דבר שיקל עליהם את השינוי בחייהם. אך אם הקשר אינו טוב ואתם יודעים שזה לא דבר שתוכלו לעמוד בו – המנעו מלהבטיח זאת לילדים.
כיצד עונים לשאלות של ילדים: במהלך המפגש ובעיקר לאחריו ילדיכם ישאלו אתכם עוד הרבה שאלות או ישתפו אתכם ברגשות ומחשבות הקשורים לפרידה, לאו דווקא בזמן ובמקום המתאים לכם. לחלקן תוכלו לענות מיד ולחלקן כדאי להקדיש מחשבה נוספת לפני מתן תשובה. אין שום דבר רע בלהגיד לילד "זו שאלה טובה אך תן לי לחשוב על כך ונדבר על כך מחר". אפשר באותו זמן גם להתייעץ עם בן הזוג/חברים/בני משפחה/בעלי מקצוע כיצד להתייחס לשאלות אלו. במשך הזמן עשויות להגיע גם שאלות בנוגע לשוני בהתנהלות בין הבתים (אמא מרשה לי לשחק במחשב/לראות טלויזיה עד מאוחר, למה כאן אסור?) קחו בחשבון שלא תמיד המידע שיעביר הילד מדוייק וכדאי לבדוק זאת עם בן הזוג, וגם אם זה מדויק חשוב להעביר את המסר שכעת יש דברים שכל אחד מההורים מחליט לגביו בנפרד לגבי ההתנהלות/הגבולות/הערכים בבית שלו. עד כמה שתהיה ביניכם תקשורת טובה ותוכלו ליישר קו, לפחות לגבי דברים עקרוניים (כגון שעות שינה, הכנת שיעורי בית, היגיינה, תזונה וכו') תפחיתו בכך את המתח אצל הילדים בעקבות הצורך לעקוב אחר ההבדלים בין הדרישות השונות שלכם מהם ומה מצופה מהם בכל בית. זכרו שתמיד קיימת אפשרות לפנות לאיש מקצוע להתייעצות אם יש עניין עקרוני שאינכם מסכימים עליו ואתם חושבים שחשוב שתהיה אחידות במסר שאתם מעבירים לילדים בנוגע אליו.
הקשבה: עצתי אליכם היא להתייחס ברצינות לרגשותיו/מחשבותיו של הילד ולא לבטלם, להתעלם או להיבהל מהם. כל רגש הינו לגיטימי ורצוי שיוכל להיות מבוטא ולא מודחק (רק זכרו שרגשות מודחקים יבואו בסופו של דבר לידי ביטוי הן באופן סומאטי-גופני, הן בהבטים נפשיים או בהתפרצויות כעס. לנפש שלנו יש דרך משלה להוציא אותם רגשות מודחקים החוצה אם לא ניתן להם מקום לביטוי ורבלי) והתייחסות ההורים לרגשות אלו חשובה על מנת לעזור לילד לעבד את השינוי בחייו. זכרו: הקשבה אינה הסכמה! להקשיב חייבים, להסכים לא בהכרח, אך בתווך, בין שני אלו, נמצאת האהבה שלכם ויכולת ההכלה לילדיכם. בלי הרבה מאמץ אתם יכולים להפוך למטפלים הכי טובים של הילד שלכם בזמן זה!. שווה ומומלץ בחום וימנע הרבה בעיות בעתיד אם תמצאו לכך את הזמן והמקום המתאים.
אהבה: זוגיות מקושרת בעיני הילד לאהבה, ופרידה מקושרת להעדר אהבה, ובעיקר הפחד שאם הורים הפסיקו לאהוב זה את זו הם גם עלולים להפסיק לאהוב אותם. אחד הדברים שתמצאו מועילים להגיד לילדים בהקשר זה הוא שיש הרבה סוגי אהבה בעולם; אהבה בין הורים לילדים, אהבה לבעל חיים, אהבה לחבר/ה, אהבה לבורא עולם, אפילו אהבה לארץ ישראל... הורים יכולים להמשיך "לאהוב" זה את זה גם אם נפרדים, אך אהבה זו כעת תבוא לידי ביטוי בדרכים שונות כגון דאגה הדדית, אכפתיות, שיתוף פעולה בנושאים שונים ועוד. זהו מסר חשוב ומרגיע בזמן זה וגם שיעור גדול לחיים בכלל.
בכי: הורים רבים חוששים שבזמן המפגש הם או ילדיהם יבכו. תשובתי לכם: מותר לבכות. נקודה. הגעתם לצומת חשובה בחייכם ובחיי ילדיכם, וההודעה על כך יכולה להציף הרבה רגשות. אנחנו לא רובוטים, ולמרות שעדיף להגיע למפגש זה מוכנים ושלווים, ולהקרין בטחון ורוגע לילדים, תתכוננו גם לכך שרגשות אנושיים שונים יצופו ויבואו לידי ביטוי גם בבכי. אפשר לחבק, אפשר להביא כוס מים וללטף את הראש, ובעיקר אפשר להבין.
שיתוף המסגרות החינוכיות: בסמוך להודעה לילדים על הפרידה, חשוב לעדכן את המחנכת / גננת על השינוי בבית ואף לבקש ממנה לעדכן אתכם אם ילדכם מגלה סימני מצוקה כלשהם. יש ילדים אשר מסיבות שונות מפגינים בבית התנהגות של "הכל כרגיל" ואילו דווקא במסגרות החינוכיות מתקשים יותר להתרכז, מגלים דריכות ורגישות יתר, מתביישים לשתף את חבריהם ועוד. ככל שיהיה יותר שיתוף פעולה ביניכם כהורים לבין המחנכת / הגננת ותוכלו להגיב לצרכים הרגשיים של הילד מוקדם ככל שהם עולים – כך ייטב.
עקביות ויציבות: הורות היא זכות גדולה, ולא כל אחד זוכה בה. בחרתם להפרד זה מזה אך בוודאי שלא מילדיכם. זכרו שלמרות שכעת לא תראו את ילדיכם מדי יום הקפדה על מעורבות ונוכחות בחיי הילד באופן עקבי ויציב תעניק לו בטחון ותמנע חרדות (בפרט חרדת נטישה) או פחדים למיניהם. מעבר להקפדה על הסדרי הראייה, בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים הדברים פשוטים אף יותר, וגם בימים שאתם לא רואים את הילדים תוכלו לשמור איתם על קשר יומיומי ולהתעניין בשלומם ובחוויות שהם עוברים. כדאי לסכם זאת ביניכם מראש עוד לפני הפרידה, ולאפשר (במיוחד עם ילדים קטנים) "שיחת לילה טוב" מההורה השני ורצוי אף שיחת וידאו שתאפשר לילד לחוש את אהבתכם ודאגתכם אליו גם אם אתם כרגע לא נמצאים באותו בית. גם נוכחות משותפת באירועי הגן/בית ספר תעזור לילד לחוש שהוא לא יוצא דופן והוא יקר וחשוב לשני הוריו. נוכחות הורית עקבית ויציבה חשובה להתפתחות רגשית תקינה של הילד בכל מצב, אך בפרט במהלך תהליך הפרידה ולאחריה.
