כמה חשוב לשאול שאלות

השבוע נפטר ממחלה קשה זאב קרוב, מרבני הציונות הדתית, מחנך והוגה, אשר כתב בין השאר את הספר "דע מה תשיב לעצמך", בו בחן את יסודות היהדות וענה דרכו לחניכיו אשר אותם כה עודד לשאול שאלות. קרוב התפרסם בציבור הישראלי כאב מסור אשר נלחם על חייו של בנו, סג"מ אהרון קרוב, הפצוע הקשה ביותר במבצע "עופרת יצוקה", תלמיד ישיבת ההסדר בקרני שומרון ומפקד מחלקה בגדוד 890, אשר חזר להלחם יחד עם חבריו בעזה שעות ספורות לאחר חופתו. שאלה אחת לא הרשה לעצמו האב זאב לשאול לאחר פציעתו הקשה של בנו בעוד הוא נוסע לבית החולים סורוקה כשהרופאים בטוחים שלבנו נותרו שעות ספורות בלבד לחיות: מדוע זה קורה לנו?. אמונתו היתה כל כך חזקה שהוא שאל עצמו שאלה אחרת: כיצד אוכל להעזר בה' על מנת לעזור לבני לצאת ממצבו הקשה באמונה ובטחון.[1]

הרב קרוב ידע היטב מדוע חשוב לעודד ילדים ונערים לשאול שאלות בהכירו היטב את מסורת ישראל. בעוד מספר שבועות נחגוג בע"ה את ליל הסדר, ליל שכולו הגדה של סיפור יציאת מצרים המתוארת בפרשת בא אותה קראנו השבת, אך בתוכו מצויים לרוב יסודות החינוך היהודי: אנו מחויבים לספר ולזכור את העבר שלנו על מנת שישמש לנו אור לדרכנו בעתיד. אך בתוך ההגדה של פסח, אם נשים לב, יש מקום רב לשאלות ותשובות בין הורים לילדיהם: שאלות "מה נשתנה", סיפור ארבעת הבנים, "אחד מי יודע" ועוד.

בפרשת בא משה כבר יודע את העתיד לבוא ומכין את בני ישראל: "וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם"; הרי כנביא ברור לו שימים יבואו ובדורות שיגיעו מאות או אלפי שנים אחרי היציאה מארץ מצרים, הבנים לא יבינו "מהי העבודה הזו" ובוודאי מה העבודה הזאת – לכם! כלומר, לי, או לנו – מה לי ולכל הסיפור הזה, וישאלו את עצמם או את הוריהם שאלות; שאלות הנוגעות "לעבודה" שלהם בעולם הזה, לעבודת ה', שאלות הנוגעות באמונה, שאלות הנוגעות בזהות, בצדק, בחופש ועוד ערכים רבים חשובים ומהותיים. כבר בסיפור יציאת מצרים משה מתווה את אחד מעיקרי היהדות: פרו ורבו היא מצווה חשובה, אך חינוך הילדים שבא לאחר קיום מצווה זו היא מהותית ותדרוש מאיתנו עמל רב. חלק ייחודי בחינוך היהודי הוא גם לעודד ילדים לשאול שאלות, אך גם שתהיה בפינו תשובה; שניהם חשובים במידה זהה;. ו"ְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים." (שמות יג, יד). וכן: ו"ְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. ְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם."(שמות יג ח-ט).

סיון רהב מאיר שיתפה השבוע את סיפורו של פרופסור איזידור רבי, פיזיקאי יהודי-אמריקני שזכה בפרס נובל בפיזיקה: "אמא שלי הפכה אותי למדען בלי שהתכוונה לכך, כי היא לא זלזלה בשאלותי אלא להפך, דחפה אותי לשאול. כל האמהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן: נו, מה למדת היום בבית הספר? אמא שלי תמיד אמרה לי שחזרתי הביתה: האם שאלת שאלה טובה היום?".

בחינוך הקיבוצי של שנות החמישים אסור היה לשאול שאלות. מי שלא התיישר עם דרכו של סטאלין והעז לשאול "למה"? נבעט בבושת פנים. הורים שנבהלו מחרדות ילדיהם שגדלו בנפרד בבתי הילדים ורצו לקחת את הילדים אליהם הביתה נזרקו מהקיבוץ או נאלצו להתיישר עם החלטות הקיבוץ שאימץ לחיקו את רוח הקומוניזם והסוציאליזם, ואף הפך אותו לדת קדושה. סטאלין נקרא "שמש העמים" והסגידה אליו היתה כאל אליל. לימים, כשהגענו לבודפשט ונחשפתי לזוועות סטאלין והקומוניזם ששלטו במזרח אירופה עד סוף שנות השמונים המאוחרות, עוד שנים רבות לאחר שהיטלר והנאציזם חוסלו, התברר לי שם על ידי התושבים שזכרו את התקופה הנוראית ההיא כמה סטאלין ומשטרו היו יותר נוקשים ואכזריים ממשטר הנאצים ועוד עשרות מיליוני אנשים בעולם, כולל בסין, חוסלו בשם ערכי הקומוניזם, בעוד העולם הגדול חוגג את סיומה לכאורה של אחת התקופות החשוכות בתולדות האנושות – מלחמת העולם השנייה. וכל זה קורה באותה תקופה שבארץ ישראל אלפי אנשים מאמינים בסוציאליזם ובקומוניזם וחוגגים את "אחד במאי" כאחד החגים המשמעותיים בקיבוץ. אלוקים – OUT, סטאלין – IN. שאלת שאלות – המוקצה שבמוקצה.

אך לא רק החברה הקיבוצית של שנות החמישים אסרה על שאלת שאלות. עד ימינו עוד נמצא בארץ חברות רבות ומשפחות שבהן שאלת שאלות נחשבת כערעור על מוסכמות וכמעשה פסול. מדוע זה כה חשוב? למה לעודד ילד לשאול שאלות ועוד כשאנו יודעים כהורים שלפעמים אין לנו תשובות, או חוששים שאם נעודד את הילד לשאול עוד שאלות זה יוביל אותו לדרך המנוגדת לדרכנו?

התשובה היא כי אין ברירה. אם לא נעודד ילד לשאול שאלות, הוא לא ידע מי הוא. לא יכיר את נשמתו הייחודית כל כך, לא ידע לשם מה נשמתו הגיעה לכאן ומה תכלית קיומה, מהם כישוריו הייחודיים ומאפייניו, מהו ייעודו, מה מיוחד בלהיות יהודי ומהות ערכיה, מה זה אומר להיות ישראלי (הראשון שקרא לנו "עם ישראל" הוא פרעה (שמות א, ט), אך מסתבר כי בכל דור ודור השאלה הזו – מיהו ומהו עם ישראל, חשובים לבירור ובדיקה), מה זה אומר להיות עברי ולדבר עברית? (הראשונה שמציינת את המונח "עברי" היא בתיה, בתו של פרעה המושה את משה מן הנילוס מתיבת הגומא ומזהה כי "מילדי העברים זה" (שמות ב, ו). מהו עברי אם לא אדם היודע לעבור מעבר לעבר? לשאול שאלות בגמישות מחשבתית, ליצור, לגדול, לפתח ולהתפתח, כי זאת אי אפשר לעשות מתוך קבעון אלא רק מתוך "עבריות" – מעברים, גמישות) ומכאן גם מהם ערכיו האישיים ומהם גבולותיו?. וללא כל אלו – איך יצא לעולם הגדול? איך יפתח זהות אישית, עליה יתבסס הערך העצמי והבטחון העצמי שלו? ואם זה לא חשוב לנו כהורים ומשמש כנר לרגלינו, מהי אם כן מהות החינוך שלנו? מהו העמל שלנו?

מי שייכנס לסדר בוקר, צהרים, ערב (ולעיתים גם לילה) בישיבות ימצא שם יום וליל את המשכו של ליל הסדר: חברותות של בנים השואלים שאלות; על התורה, על המשנה, על הגמרא, על פרשנים שונים מראשונים ועד אחרונים, מתווכחים ביניהם לעיתים גם בקולי קולות, מביעים את דעתם האישית או פרשנותם, יורדים לעומק הדברים ומביאים עוד ועוד מובאות והוכחות לדעותיהם השונות. "מחלוקת לשם שמים", חס וחלילה הדברים לא גולשים לפגיעות אישיות, אך הערך של שאלת שאלות זוכה להערכה ולגיטימציה.

אחת הגזירות האיומות ביותר של פרעה הייתה להשליך את ילדי ישראל לנילוס. על כך נאמר בהגדה-של-פסח: "ואת עמלנו - אלו הבנים, שנאמר: כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון".

הפסוק שמביאה ההגדה מפנה תשומת לבנו כי בנים וחינוכם הוא עניין של 'עמל'[2]. כדי שהבנים (וכן התלמידים, שאף הם קרויים בנים) יגדלו כראוי, ולכך יש הכרח בעמל רב. הורים ומורים צריכים להשקיע עמל ויגיעה במלאכת החינוך, גם אם זה אומר לעמוד במצבים מנטליים או נפשיים לא פשוטים כשהילד מתחיל לבחון דרכו בעולם ולשאול שאלות.

עד כמה שהדבר ישמע פרדוקסלי לעתים יותר קל לנו לעמול קשה בעבודה תובענית ולפצות את ילדינו בסמארטפונים או חופשות מפנקות מאשר להיות שם בשבילם, לפנות להם זמן איכות אמיתי, לכבות טלפונים ומחשבים או כל מסיחי דעת אחרים, ולברר יחד איתם את דרכם בעולם; לשנות ולחזור אחר מהות ההגדה של פסח בכל יום ויום, על מנת לאפשר לילדינו לחיות מתוך חירות אמיתית, אחד מערכי היסוד של היהדות, עליו אנו חוזרים יום יום ומודים לה' יתברך: שהוציאנו מארץ מצרים, מבית עבדים. מיהם העבדים? המצרים. הם לעולם לא ביקשו חירות. דרישת בני ישראל לצאת ממצרים היא גם דרישה לחירות, לחופש המחשבה, לשאלת שאלות, לבירור הזהות האישית, למחשבה חופשית, לבירור של "דע מה תשיב לעצמך". אז איזה שאלה טובה תרשה לעצמך ותעודד את ילדך לשאול מחר?

יהי זכרו של הרב זאב קרוב ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.

[1] לאחר ניתוחים אין ספור ומאבק אישי הרואי החלים אהרון קרוב מפציעתו האנושה כשספג 300 רסיסים בעת שנכנס עם מחלקתו לבית ממולכד בעזה שהשחיתו את פניו וגופו, אך לא את נפשו, וכיום ב"ה הוא סיים תואר ראשון ואב לשלושה ילדים.

[2] ממש כשמה של רשת חינוך ידועה בארץ הנקראת בשם זה, ולא בכדי.

#זהותאישית #ייעוד #חינוך #טריוינברג #זאבקרוב #יציאתמצרים #חופשהמחשבה