סליחה אינה משנה את העבר אך היא מרחיבה את העתיד

בס"ד

בכנות הרבה ביותר המתבקשת, הייתי מחליפה את כל לימודי הפסיכולוגיה שלי ואת אין סוף הקורסים וההשתלמויות שלמדתי מאז תחילת דרכי המקצועית בהזדמנות פז ללוות את משה רבנו להר סיני ולהיות שם יחד איתו 40 יום וללמוד ממנו כיצד עוברים את תהליך הסליחה באופן העמוק והשלם ביותר.

אך אנסה ללכת צעד אחד צעד, ולהבין את אחת המתנות המופלאות שהיהדות מנסה להעניק לנו. כל אחד מאיתנו צובר במהלך חייו חוויות של נפילה, מעשים שהיה רוצה למחוק מעברו, מילים שלא היו צריכות להאמר, מידות שלא עובדו מספיק. כשאלו נמצאים ברמת המודע ניתן לעבור שלב אל עבר החרטה והקבלה לעתיד, ובימי אלול ותשרי אלו באים לידי ביטוי בחשבון הנפש ואמירת הסליחות. אך חלק מכל אלו נטמע עמוק בנבכי התת מודע ולעיתים מתיישב אי שם עמוק באמונות של אשמה מתמשכת, אשר לא מאפשרת תהליך התפתחות ושינוי, גם לאחר ימי הסליחות. פרויד טען כי אשמה מסוג זה היא הבעיה המשמעותית ביותר בהתפתחות הציוויליזציה, וכי מחירה הוא אובדן האושר הנובע מתחושת האשמה. אך פרויד כאמור לא המציא שום דבר, הוא חוזר במילים מודרניות על מה שמשה רבנו הבין כבר מזמן. עולם שבו מסתובבים אנשים רדופי תחושת אשמה (או האשמה) לא יכול להמשיך להתקיים. ויה-דולורוזה מובילה רק למקום אחד, ולא שם היהדות רוצה להיות.

מחקרים מאוחרים יותר מתייחסים להתפתחותן של אמונות של האדם לגבי עצמו ולגבי העולם. בעולם המדע מציע ברוס ליפטון בספרו "הביולוגיה של האמונה" כי אמונות נטבעות בנו ממש ברמת התא ולכן כל כך קשה להגיע אליהן ולשנותן. שיטות טיפול שונות כגון ה- CBT, NLP, שיטת העבודה של ביירון קייטי ואחרים מציעות סברה כי האמונות נמצאות בין המודע לתת מודע, במקום הנקרא "סמוך למודע", וכי חקירה עמוקה יותר של מחשבותינו יכולות להוביל לגילוי אותן אמונות יסוד שלימדנו עצמנו להאמין כי הן האמת, וכל עוד לא חקרנו אותן הן מנהלות את חיינו, ובראשן האמונות כי אנו לא מוצלחים מספיק, לא טובים מספיק, לא ראויים, לא מסוגלים ועוד. מה אם לא תחושות האשמה והכשלון יושבות שם מתחת לכל אלו וגורמים לכל כך הרבה סבל וכיווץ, מתח וייאוש, או לחילופין תוקפנות והאשמת האחר?

אז אנו הולכים בדרכו של משה רבנו, ובמשך 40 יום מתפללים יום יום מתוך מחזור התפילה, מתחרטים, מבקשים סליחה, מחילת עוונות וכפרה. אך האם התהליך הזה אכן משחרר אותנו באופן העמוק ביותר מכל תחושות הבושה, האשמה, הכשלון, האכזבה שנחלנו או הנחלנו לאחרים? וכאן נכנס החלום שלי להבין מה קרה שם בין משה רבנו לבין אלוקים, כיוון שנדמה לי שלכולנו חסר את "האחר" שמולו נעשה תהליך זה, שלב אחר שלב, עד שנתנקה ונטהר מכל אותן תחושות ואמונות, מחשבות ומעשים שעשינו בשוגג או במזיד, במודע או שלא במודע. פול בוסה ניסח את זה כל כך יפה, ככותרת המאמר: הסליחה לא משנה את העבר אך מרחיבה את העתיד. במילים פשוטות, באמת, אין לנו מכונת זמן שיכולה לשנות את מה שכבר נעשה, אך אם הדברים הוטרמו מרמת התת מודע, או הסמוך למודע, לרמת המודע, יש לנו נגישות רבה יותר למחשבות ולאמונות שלנו (ולא רק למעשים) ובעבודה עמוקה עמן נרגיש כאילו מישהו הוריד מליבנו כעת משא כבר ומאפשר לנו להמשיך הלאה לשנה הבאה נקיים יותר, טהורים יותר, פחות כבדים ושוקעים בבוץ הטובעני של רגשות האשם או הכשלון, ופתוחים לקראת שינוי דפוסי מחשבה, רגש והתנהגות שונים בעתיד.

ומה קורה לנו אם אנו עושים את התהליך הזה לבד עם עצמנו? אם אין לנו את אותו אחד "שבא את עיני לפקוח וגופו לי מבט וחלון וראי"? ("סליחות", לאה גולדברג). אפילו לעיתים בשיא הקדושה, מול ארון הקודש הפתוח אנו מתמלאים ספקות ופחדים האם ה' יסלח לנו? האם יאמין לנו שאכן חקרנו וחפרנו בתוך נפשנו ואנו לא סתם חוזרים על הכתוב אלא אכן עברנו תהליך עמוק עם עצמנו של בדיקה וחקירה היכן טעינו, היכן אשמנו, היכן שגינו ואנו מתחרטים מעומק ליבנו ומבקשים להגיע לחוף הסליחה ולהשליך לתוכו לא רק את המעשים אלא גם את תחושות האשמה והחטא שרודפות אותנו ומאפילות על חיינו?

מחילה מתורגמת בשפת הטיפול כיום לחמלה. ויותר מדוייק היכולת להיות בחמלה עצמית. אנו חיים בעולם כל כך סוליסטי וכה אינדיבידואליסטי, ומי מכם זכה לאחרונה לאוזן קשבת של אדם איכפתי שיקשיב לכל התחושות שאתם סוחבים עמכם, כולל כאלו שאולי אפילו אינכם מודעים לעומקם ולהשפעתם על חייכם? וכן, אשמה היא אחת התחושות הקשות ביותר המנהלות את חיינו. היכולת להשתמש כיום בכלים המקצועיים שפיתחה פרופ' כריסטיאן נף של חמלה עצמית (Self Compassion) שהתגלו כקרובים ביותר למה שאדם יכול להגיע עם עצמו, ללא עזרת האחר, להפרד מכל אותם רגשות אשם, שיפוטיות, ביקורת, אשמות והאשמות, לסלוח לעצמו על דברים ששגה והבין ולמד לא לחזור עליהם, להרגיש אנושי ושלם גם אם טעה בעבר, ומבלי כל המשא הכבד הזה לצאת לשנה החדשה, לעתיד חדש, עם פוטנציאל רחב הרבה יותר להתפתחות ולשינוי ממקום נקי וקל וטהור.

"אשריכם ישראל", אמר רבי עקיבא, "לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים." ואם זה לא מרגיש מספיק כיום בעולם כה מנוכר ונסתר, קחו את אותו מקווה של מי קדושה, החמלה שבמחילה, ותעזרו לאבינו שבשמים לעשות עבודתו עבורכם.

גמר חתימה טובה ולשנה טהורה וזכה מכל מחשבה שיש בה ממשא האשם.

פורסם גם באתר אש התורה:

http://www.aish.co.il/h/hh/yk/493492501.html

#סליחהאינהמשנהאתהעבראךהיאמרחיבהאתהעתיד #פולבוסה #טריוינברג #משמעותיוםהכיפורים #שחרורמאשמה #חשיבותהסליחה #חמלהעצמית #ביקורתושיפוטיותעצמית #רגשותאשם