"קול ענות אני שומע"

הקול העני שלי, שאפילו אני עצמי לא הצלחתי להבין שהוא כזה, אך בסופו של דבר הצליח להפריח אותיות קדושות לאויר

שבת בבוקר, יום יפה, אתמול הסתיימה חגיגת משלוחי המנות, קריאת המגילה היחידה הכתובה בידי אשה שהיא גם גיבורתה העיקרית, אך גם הסתיים חלק ניכר מהחג הזה שבו ההמון אומר את  קולו: מי שהסתובב אתמול בשכונה יכול היה לראות את כל הקהילה היקרה שלנו סוף סוף לא במכוניות אלא צועדת ברחובות והמפגש הוא סוף סוף פנים אל פנים האומרים דבר אחד: "ליהודים היתה אורה ושמחה, כן תהיה גם לנו". כן, כולנו זקוקים היום להמון סיבות לשמחה, וטוב לשמוע את הקול הזה של תקווה גדולה מהדהד מבין הקולות של כולם.

עונג השבת שלי הוא לקרוא את פרשת השבוע על פירושיה השונים, אך גם לפעמים תופסת את עיני מילה אחת, או משפט, שדרכו אני מבינה שעד כה לא הבנתי כלום. והפעם זה היה המשפט "ויאמר: אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אנכי שומע " (שמות ל"ב, י"ח). המשפט נאמר על ידי משה רבנו כאשר הוא ירד מהר סיני לאחר קבלת לוחות הברית ורואה את עם ישראל חוגג סביב עגל הזהב.

יהושע, שאך זה ירד מההר עם הלוחות (שאו טו טו האותיות יפרחו מהן, כמו בשיר של אביתר בנאי, אך על כך בפוסט אחר), שומע קול מלחמה, אך משה שומע קולות אחרים, וכמנהיג ראוי הוא מנסה לשמוע מה העם אומר לו.

זה לא פשוט: תארו לעצמכם את המעמד: כרגע ירדתם מהר גבוה בו הייתם בהיי הכי רוחני שיש, קיבלתם לוחות עליהם כתובים במפורש הוראות חיים לפרט, לזוג, למשפחה, לקהילה ולעם שלכם לנצח נצחים, נפגשתם עם המנהיג הרוחני הכי גבוה שלכם, ולפתע אתם נחבטים בקול רעש עז לקרקע המציאות: קרה כאן משהו אחר בזמן שאתם הייתם בהיי שלכם.

משה, שמבין את המתרחש, מתקן את יהושע  ואומר: "אין זה קול של מלחמה – לא של גיבורים מנצחים ולא של חלשים מובסים, אלא קול של חגיגה, שמחה והוללות אני שומע".

מה אפשר ללמוד מהמשפט?

✅ ראייה עמוקה מעבר לרעש החיצוני – יהושע שמע קולות חזקים וחשב שמדובר בקרב, אך משה, שהבין את ההקשר, ידע שמדובר בחגיגה חוטאת. כלומר, לפעמים אנו מפרשים מציאות לפי מה שנראה לנו מבחוץ, אך לא תמיד זו האמת הפנימית.

✅ הבחנה בין צורות שונות של רעש וקולות – הפסוק מלמד אותנו שיש הבדל בין קול של מלחמה (חיובי או שלילי) לבין קול של בלבול והוללות חסרת משמעות.  משה רומז שלעם ישראל אין כאן עוצמה אמיתית, אלא ערבוביה של קול חסר כיוון. 

✅ ביקורת על הפניית האנרגיה לכיוון הלא נכון – הקול שמשה שומע אינו קול של מאבק על דבר משמעותי, אלא קול של עם שסטה מהדרך ועסוק בהנאות רגעיות (שללא ספק לרגע הורידו את רמות הסטרס שלו מכך שאינם יודעים לאן נעלם משה), אך כל זה בא על חשבון עיסוק בערכים אמיתיים, גם אם הם לא מגיעים מייד.

מסר רוחני ואקטואלי:

המשפט הזה מזכיר לנו לבדוק מהם הקולות שסביבנו ואיזה משמעות יש להם – האם מדובר בקולות של שינוי, מאבק על אמת וצדק, או שמא מדובר ברעש ריק מתוכן?

·         האם אנחנו עסוקים במאבקים בעלי ערך, או שאנחנו נגררים אחרי "רעש" שאינו מקדם אותנו?

·         האם אנו יודעים להבחין בין קולות של אמת לקולות של בלבול?

·         האם בתוך הרעש הכללי אנחנו מקשיבים לקול של עצמנו, או נגררים אחרי ההמון כי זה קל יותר, פופולרי יותר, לא מחייב אותנו להקשיב לאני הפנימי שלנו ולדייק את עצמנו?

·         כמה חשוב לנו להיות אותנטיים ולא להגרר אחרי הזרם, ולשמור על האמת הפנימית שלנו?

·         בהמשך, נגלה מהר מאד שמשה כבר הבין שיש כאלו ויש כאלו, והוא מנסה להבין מי היה נאמן לעצמו ולערכים עליהם גדל, ומי נסחף אחרי הפחד, הבלבול, הרצון להיות בתוך העדר רק כי זה לרגע מרגיע את הסטרס הפנימי.

·         "קול ענות אנוכי שומע" – וכעת אוכל להתפנות למשפט העמוק הזה – קול ענות שמשה שומע הוא קול עני מתוכן. קול שאין בו אמירה אישית, ערכית, אותנטית.

משה מלמד אותנו שעלינו להקשיב היטב למה שקורה סביבנו, לא רק לשמוע – אלא להבין את המשמעות האמיתית שמאחורי הקולות. בחיים, לרוב לא יהיה מדובר על "חטא העגל" והמון שהלך לאיבוד לעצמו כי המנהיג שלו בושש לשוב. זה יכול להיות אתה, או את, או אני, שמכל סיבה שהיא איבדנו את דרכנו, איבדנו את קולנו. בזוגיות. במשפחה. עם חברים. במקום עבודה. ובמקום להביא קול עשיר במנעד העשיר ביותר המוכר לנו, נביא לעולם קול עני שיכול להשמע גם כקול מלחמה, אך בפועל אינו אומר כלום.

משה עושה את מה שגם אני הייתי ממליצה לעצמי ולמטופלי ברגע זה: לוקח את האוהל שלו ומתרחק מהמהומה. הוא ללא ספק כועס מאד על חטא העגל אך הוא רוצה לשמור על קולו עשיר ולא עני, מחובר שוב למקור רוחני גבוה שיביא אותו אל מעבר ליצר הנקמה או התגובתיות שאין בה מאום חוץ מאשר הגברת המלחמה בתוכנו ועם היקרים לנו ביותר.

תרגול בדמיון מודרך: איפה יהיה האוהל מועד שלכם בזמנים כאלו? עם מי תיוועדו? איך תהפכו אותו למועד שיש לזכור ולא ליום חולין שיש בו בלבול וחוסר סדר ובהירות הדרך? מה יעזור לך שם להרגיש ראוי להמשיך את הדרך הייחודית לך בעולם הזה, גם כשתתקל בקשיים? האם תוכל להרגיש שם ברגע הזה כי שוב יש לך מקור כח ועוצמה נשגב, בין אם בשבילך זה יהיה חיבור לאלוקים, ליקום, או לכל דבר גבוה יותר מהכאן ועכשיו הנעלם בין רגע וחולף, אליו תוכל להתחבר ולהרגיש שיש לך שוב כח, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים שישאו אותך אל קולך העשיר ביותר ויגרמו לעור פניך לקרון מעושר ואור פנימי?